בשנת 1932 יצאה כוס הנייר הראשונה בשני חלקים מצופה שעווה. ניתן להדפיס את המשטח החלק שלו עם דפוסים מעודנים שונים כדי לשפר את אפקט הקידום. כוסות נייר שעווה, מצד אחד, יכולות למנוע מגע ישיר בין המשקה לנייר, ויכולות להגן על הדבקות של הדבק ולהגביר את עמידות כוס הנייר; מצד שני, הוא גם מגדיל את עובי דופן הצד, מה שמשפר מאוד את חוזק כוס הנייר, ובכך מפחית את כמות הנייר הדרושה לייצור כוסות נייר חזקות יותר מפחיתה את עלויות הייצור.
כאשר כוסות נייר שעווה הופכות למיכלים למשקאות קרים, אנשים גם מקווים להשתמש בכלי נוח לאחסון משקאות חמים. עם זאת, משקאות חמים ימסו את שכבת השעווה על המשטח הפנימי של כוסות הנייר, ומפרקי הדבק יופרדו. לכן, כוסות הנייר השעווה הכלליות אינן מתאימות להחזקת משקאות חמים.
כוס כפולה על קיר ישר
על מנת להרחיב את טווח היישומים של כוסות הנייר, בשנת 1940 הוכנסו לשוק כוסות נייר שכבות כפולות בעלות קירות ישרים. כוס נייר זו לא רק קלה לנשיאה, אלא גם יכולה לשמש לאחסון משקאות חמים. מאוחר יותר, היצרן החיל לטקס על כוסות אלה כדי לכסות את" טעם הקרטון" של הנייר ולחזק את עמידות הדליפה של כוסות הנייר. כוסות בשכבה חד-שכבתית שטופלו בציפוי לטקס נמצאות בשימוש נרחב במכונות אוטומטיות לשירות עצמי לאחסון קפה חם.
כמה חברות מזון החלו לצבוע פוליאתילן על קרטון כדי להגביר את המכשול ואטימות אריזות הנייר. מכיוון שנקודת ההיתוך של פוליאתילן גבוהה בהרבה משעווה, ניתן להשתמש באופן אידיאלי בכוס נייר המשקאות המצופה בחומר זה כדי להחזיק משקאות חמים ולפתור את בעיית איכות המוצר המושפעת מהיתוך חומר הציפוי. יחד עם זאת, צבע הפוליאתילן חלק יותר מצבע השעווה המקורי, מה שמשפר את מראה כוס הנייר. בנוסף, טכנולוגיית העיבוד שלה זולה ומהירה יותר משיטת ציפוי לטקס.
